ממתקים וילדים

כשמדברים על ממתקים וילדים, 3 נקודות עיקריות מצריכות דיון: השמנה, היפר אקטיביות ובריאות השיניים, ואתייחס לכולן.

ממתק נתפס כפינוק כיפי. טבעי והגיוני שילד ירצה ליהנות ממנו. פיזיולוגית לגוף אין בו צורך, אך מאחר ואנו חיים בתרבות צריכה מערבית, בו אוכל אינו רק צורך אלא גם הווי חברתי ותרבותי, כדאי לאפשר את זה כחלק מהתפריט היומי, כדי לא ליצור חסכים. רק שהסוד, כמו בכל דבר בחיים, הוא במינון: לאפשר את הממתק אבל שיהיה אחד ביום.

חשוב מאוד לא להגיע למצב שממתקים ניתנים במצב של רעב. כשאנו רעבים - אנו חלשים ואוטומטית רוצים ודוחפים לעצמנו סוכר פשוט לפה. זו אנרגיה מיידית וזה מנגנון ההישרדות שלנו. כששומרים על רמות סוכר מאוזנות בזרם הדם, על ידי אכילה מאוזנת ומסודרת, הגוף לא מגיע למצב של רעב וכמות הממתקים הנאכלת יורדת פלאים.

אחת הבעיות הנפוצות היא ההתעסקות התמידית בסנדוויץ' עם שוקולד. כמטפלת במשפחות עם השמנת ילדים, יש כאן בעיה רצינית להורים. הילד רוצה, עושה סנקציות, וההורה נותר אובד עצות. הכי קל זה פשוט לתת הסנדוויץ' עם השוקולד ולקבל שקט, אך זה לא מומלץ. חשוב להציב פה גבולות. הגבול לא חייב להיות חד, הוא יכול להיות גמיש, אבל הוא חייב להיות. למשל: לאפשר זאת אך להחליט ביחד כי הסנדוויץ' עם השוקולד בבוקר - הוא במקום הממתק של אחר הצהריים. אפשרות אחרת היא חצי - חצי: להכין לילד חצי סנדוויץ' עם שוקולד וחצי עם משהו אחר, או לעשות יום ככה ויום ככה. שוב, הכל עניין של מינונים וזה גם מאוד תלוי בילד.

חטיפי אנרגיה - כמה פעמים אנו נותנים לילד חטיף אנרגיה תוך תחושה שעשינו בשבילו משהו בריא ופינקנו אותו במשהו טעים...? אז זהו - מדובר באשליה! חטיף אנרגיה הם ממתק לכל דבר!

אם הילד בוחר בחטיף אנרגיה - זה הממתק היומי שלו, אל תיטעו פה. יש לא מעט חטיפים מסווה בריאותי, ששוקולד כבר עדיף עליהם. לא חסרים היום בשוק חטיפי אנרגיה שממותגים כ"בריאים" אבל בעצם הם רעל בתחפושת, חטיפי האנרגיה שעשירים בשומן טרנס/ שמן מוקשה/ שומן מוקשה למחצה. זה שומן צמחי שעבר שינוי תעשייתי. הגוף לא יודע להתמודד איתו והוא פשוט שוקע בעורקים מה שמעלה את הסיכון למחלות כלי דם בגילאים בוגרים יותר.

לגבי סוג הממתק: קחו בחשבון שממתקים הם סוכר פשוט, הם לא משביעים לטווח ארוך אלא לטווח קצר בלבד. כדי ליצור תחושת שובע מומלץ לשלב עם החטיף יוגורט או כוס חלב שקדים.

לגבי סוג השוקולד - יש את ה"בריאים יותר" כדוגמת הקינדר שיש בו קצת סידן ומעט פחות שומן וטובלרון אולם מאחר ועבור יחידה אחת ההבדל הקלורי הוא פה הוא זניח אני ממליצה לתת לילד לבחור את מה שהוא אוהב ורוצה, ככה תחושת הסיפוק מהממתק גדולה יותר. פשוט להקפיד על חטיף אישי בודד ופעם אחת ביום.

לגבי חטיפי דיאט – המלצתי הינה בחזקת "שומר נפשו ירחק". יותר ויותר עבודות שמצטברות מראות כי הממתיקים המלאכותיים משבשים את מנגנון הרעב –והשובע בגוף. לא מומלץ לילדים או בכלל.

הגיע הזמן לאכילה שפויה. איני רואה ילד בריא במשל תקין אוכל דיאט, אני רואה ילדים עם עודף משקל שדוחפים להם דיאט, או ילדים במשקל תקין שנותנים להם דיאט והם מפתחים התעסקות לא בריאה עם אוכל.

היפראקטיביות- לילדים עם היפראקטיביות לא מומלץ לתת ממתקים (סוכרים פשוטים). אלו מגבירים את תופעות ההיפראקטיביות. אם כבר מתוק אזי מומלץ לחם שיפון עם ממרח מתוק כך שרמות הסוכר יהיו יותר מתונות בדם. מומלץ שלא לתת ממתקים או סנדוויץ' עם שוקולד ללימודים מאחר ואלו רק יגבירו את תופעות העדר הריכוז.

לגבי השיניים – סוכריות גומי, טופי ושאר סוכריות שמתמוססות בפה - מותירות את הסוכר בחריצי השיניים לזמן רב ובכך מגבירים את התיישבות החיידקיים על השן. אם כבר סוכריה, עדיף סוכריה קשה (כמו סוכריה על מקל, רק בזהירות על ילדים קטנים, שלא תתנתק מהמקל והם עלולים להיחנק) שמשאירה טעם של מתוק בפה ולא נידבקת לשיניים וגורמת להצטברות חיידקים.

ולבסוף- תנו דוגמא אישית! אם ההורה לא אוכל מסודר, או מנשנש שטויות, או מדבר כל הזמן על דיאטות והשמנה, אז שלא יתפלא מאיפה צצים רעיונות או התנהגות אכילה לא נכונה לילדים. ילדים הם מאוד חכמים וקולטים הכל. כשהדוגמא בבית לחיים בריאים היא לא נכונה, כשיש התעסקות כפייתית סביב קלוריות וחטיפי דיאט ואוכל, הילד סופג את זה ומפתח 'בעיות' סביב אוכל. המלצתי להורים שמתמודדים עם השמנת ילדים תהיו פעילים, תאכלו ארוחה עיקרית אחת ביום עם הילדים סביב השולחן, תהוו מודל לחיקוי וסוכני שינוי.

והכי חשוב - זיכרו שהרגעים המתוקים בחיים - הם הרגעים המשמעותיים, של העשייה והשהיה המשותפת.

העיקר הבריאות,

יפית.